לפי המילון האנגלי 'אוקספורד', חוק הג'ונגל מוגדר כך:

"קוד ההישרדות בחיי הג'ונגל,

כיום בדרך כלל הכוונה לעליונות הכוח הגס או לאנוכיות,

במסגרת המאבק לשרוד."​

​​

כיום בישראל,

הילדים נמצאים במצב שאותו אני מכנה: "הג'ונגל החברתי".
בג'ונגל הזה, כמו בהגדרה מעל,

ילדים מוצאים עצמם בסכנה גדולה מתמיד

לחוות שימוש בכוח גס (אלימות)

או ניצול אנוכי (חרמות, השפלות, מידור).

​​

ילדים רגישים מאוד נמצאים בסכנה כפולה

מאחר והם נוטים להיעלב בקלות,

להשוות את עצמם לאחרים,

לוותר כשהם לא מצליחים

ולכעוס מאוד מהר כשמפסידים.​

​

אז כדי למנוע את הסיכוי שיחוו בריונות

על-ידי הילדים שנחשבים "חזקים" בג'ונגל,

ילד רגיש מאוד יעשה הכול ולו רק כדי

"ללכת אחרי העדר", גם במחיר של

לא לבטא את עצמו ואת הייחודיות שבו,

ואפילו להקטין את מי שהוא.

​​​

ובגילאי 13-8 בהם אני מתמחה,

ככל שהולכים ומתקרבים לחטיבת הביניים,

הילדים מתחילים לגלות את הזהות שלהם

ולהיות מודעים יותר לסביבת לחברים -

ההשוואות גדלות,

ההקטנה העצמית מחמירה,

והדימוי העצמי פגיע מתמיד!

​​​

כי היום הדימוי העצמי של ילד כל כך תלוי

במה יגידו או יחשבו האחרים,

עד שפשוט יבזבז את כל הפוטנציאל שלו

ויחיה חיים של קורבנות.

וקורבנות לא חייבת להיות פעילה,

כמו לעבור בריונות וחרם לדוגמה,

אלא היא יכולה גם להיות סבילה -

עם וויתור עצמי ואפס מסוגלות.

​

זה יוצר מצב שבו הילד שלכם

מוציא את התסכול שלו לכל עבר

חושב ומדבר על עצמו בצורה שלילית,

מתקשה למצוא את המקום החברתי שלו,

וכל יום שלו מלא בתחושות קשות

ששום דבר לא מצליח לו ושהכול לרעתו.​​​​​​

​

והפחד הגדול ביותר שלכם ההורים

רק גדל עם הזמן (כי הקושי לא "חולף") -
שהילד ימצא את עצמו ללא חברים,

לא רואה בכלל את החוזקות שבו,
ועם סיכון להפוך לקורבן של אחרים.​​​​